הראשון לפברואר.... איך כבר הגענו לפה?
לפני שנייה עוד הזענו מהמחשבה לצאת החוצה לחום הדוחה של תל- אביב, ופתאום פברואר ואשכרה קצת קר לי.
עברנו את חגיגות השנה החדשה (בערך) וכולם חולים סביבי. אני לא מדברת על חולי נפשי, כי זה חלק מהיום יום ולא כל כך מצריך תיעוד מילולי.
אני מדברת על חולי פיזי.... כולם ללא יוצא מן הכלל חולים, אף אחד לא מוגן- כל אחד יכול להיות הקורבן הבא...
אני הייתי השבוע הקורבן, ועוד איזה!
אני לא 'חולה' כל כך טובה... אני מתחילה לרחם על עצמי בצורה שלא מכבדת אף צל של פרופורציה, אני נהיית אומללה בצורה קיצונית ודורשת
שיהיה לידי בן אדם נוסף, אחרת אין מצב שאשרוד את החולי ה"נוראי" שתקף אותי.
עכשיו זה לא אומר שלא הייתי באמת חולה, הייתי ועוד איך הייתי. אבל יש לי נטייה להיכנס לזה עם כל הלב, עד שזה משתפר ואז אני יוצאת מזה תוך שנייה.
שלשום הייתי חולה, ויש מצב שירדתי 10 קילו במספר שעות רק מהרעידות, הזעות וכל שאר תופעות הלוואי הקסומות שנלוו לסיפור הזה שהשתיקה יפה להם.
בשיא החולי, שאתה חושב שאין- זהו- הלך עליך, אתה מתחיל לעשות עם עצמך שיחות של "הייתי עושה עכשיו 100 כפולות גב לגב בעבודה רק כדי להיות בריאה"
ועד כל מיני יציאות שהחום הגבוה משפיע עליהם, וברגע שאתה מתחיל להרגיש קצת יותר טוב זה יורד דרסטית ל "למה בכלל לעשות כפולות גב לגב, אני מוכנה להגיע למשמרת רק כדי לא להרגיש ככה".
שלשום הייתי אפורה. לא שבדרך כלל צבע הגוף שלי לא כזה שונה, לבן שקוף שכזה. אבל שלשום הייתי אפורה- נבהלתי.... זה לא היה מראה כל כך מרגיע-
ואם היה לי ספק שמשהו לא בסדר, ברגע שפגשתי את ההשתקפות שלי במראה באמצע ריצה לשירותים- אז נפל האסימון שאני לא בסדר.
יש לי פחד נוראי מלהקיא. לא יכולה להתמודד עם זה. לא עם הקאות ולא בחילות. מוכנה לשלם מזומן לשטן בכבודו ובעצמו כדי לא לחוש את הבחילות וההקאות. עד כדי כך.
שלשלום הייתה לי בחילה... אז זה הפך את מצב האומללות שלי לפי 100 יותר גרועה. נעלתי את הלסתות ולא הסכמתי לדבר מהחשש שאם רק אפתח את הפה
כל ההיסטוריה של הקיבה שלי מהיומיים האחרונים יבואו לתת לי הרצאה גרפית.
שיש לי בחילות אני הכי אומללה. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, ותמיד יש לי כדורים הומאופתיים בתיק שרק מהמחשבה שהם שם עוזר לי, כי הם בפני עצמם זה בדיחה בצנצנת.
יש כל מיני תרופות סבתא וסודו תאוריות למה עוזר לבחילות. ג'ינג'ר למשל נורא פופולרי, כולם נורא מאמינים וממליצים.... אז שתיתי תה עם ג'ינג'ר שאחותי הגדולה הכינה לי...
שתיתי וקיוויתי לא להקיא על הרצפה היפה שלי... לא נראה לי שזה עזר. אני לא בטוחה מה כן עזר בסוף להפיג את הבחילה הנוראית- אבל היא עברה
וברגע שזה עבר - הרגשתי בעניים- החיים שלי חזרו להיות יפים! מלבד לריצות לשירותים כל כמה זמן.... אבל ניחה- אין בחילות- אין דאגות!
אז עברו יומיים מאז אותו יום פיכסה, ואני חשה בטוב- ורק מקווה שיעבור מספיק זמן עד הפעם הבאה שאצטרך לרחם על עצמי ולנסות לא להקיא למרות שהגוף ממש דורש את זה.
יש איזה דרך רפואית פשוט להיפטר מהאפקט הזה. להסיר משהו בגוף שמונע בחילות והקאות? להשתיל שם משהו? ששום דבר לא עולה, רק יורד?
אולי אחרי שימצאו את התרופות למחלות קצת יותר קשות וחשובות, יחשבו לפתור עבורי את הסוגיה הזו, כדי שאוכל להיות חולה קצת יותר שמחה פעם הבאה שפוקדת עליי השפעת השנתית.
