אני חוגגת חודשיים של שינוי בראש... יש בלונים, כיבוד קל, בר חופשי ופתוח והכל לרגל חגיגות החודשיים מהמעבר מההר לעיר.

לא היו חגיגות אחרי חודש כי לא ממש חשבתי שיש עדין מה לחגוג, כי ממתי חוגגים חודש לגעגועים לחיים ישנים? מי היה בא?!

תל אביב... זו עיר שונה ומשונה. במיוחד אחרי שגרים על הר 5 שנים. הר מלאה בחיים שלמים, בשגרה יום יומית, חברים, עבודה, עבודה וגם... עוד קצת עבודה. הגעתי לעיר ה"חטאים" חוששת ומבולבלת... מדוע בעצם לעזוב את חיי הנוחות העצובים שלי לטובת איזה סודו- ריגוש ושינוי אוירה? במיוחד כי לא ממש 

הייתי האוהדת מספר אחד של עיירת החולדאי? 

אז חודש ישבתי בחדר החמוד שלי ותהיתי למה... ניסיתי להבין מי נגד מי. עם שאר הזמן שלי התבוננתי באנשים פה וניסיתי להבין באיזה סרט הם חיים, ולמה!

שאין שיגרה צפים להם דברים מאד משונים על פני השטח... המוח מתחיל להעסיק את עצמו עם שטויות שלא מביישות מדור רכילות מפוקפק. ופתאום אחרי חודש ובלי מסיבה נוצצת הרוח תפסה כיוון אחר (אפילו דני רופ לא ראה את זה בא) והכל התחיל להשתנות ולקבל צורה אחרת...

עבודה חדשה, אנשים חדשים, שגרה מבורכת! ופתאום העיר לא נראתה כל כך סליזית (מרות שעדין יש אפשרות לזהות רחמנות כמעט בכל פינת רחוב) האנשים פתאום לא כל כך מוזרים כמו שנראו בהתחלה... הכל התחיל לזוז ויאללה - איזה כיף שזה סוף, סוף קרה!!! פתאום הצד היצירתי שחשבתי איבדתי לעד חזר הביתה למקומו הנכון. התחלתי לתפור שוב. יצרתי קשרים ומקדמת עניינים. התחלתי לקבל הצעות. הכרתי חברים יקרים, חידשתי קשרים מן העבר.

ופתאום הבנתי למה עברתי, למה עשיתי את השינוי הזה, וכמה משמח זה לדעת שזה לא היה סתם. 

אז כן, עכשיו שאני חוגגת חודשיים זה כי יש סיבה... כי אני לא מרגישה שאני צונחת בתוך הבור השחור של הארנב הלבן יש מסיבה בראש והמוזיקה משגעת, והחברה מבורכת ומשעשעת, הקולקציה מתקדמת כמו שצריך, העתיד נראה אופטימי ואפשרי. אז תרימו איתי כוס לחיים לחגיגות החודשיים ולמה שיבוא בהמשך, לחוסר ודאות הנהדרת.

עכשיו רק שיגיע החורף ואני בכלל אהיה מאושרת :)

ואין דרך יותר מוצלחת לחגוג (לא שחגיגות בראש שלי זה שיא הסיפוק) עם מופע דראג היום בערב עם זהבה צוקר !

עד העונג הבא

סטלה ואני 

A Tail of of resurrectional magic

For all those skeptics out there that refuse to play with the thought that resurrection does in fact exist...

I challenge you to retract your sarcasm and come read a tail of enchantment.

I thought I had lost my creative mind to a Real-Life's war Lord. The Real-Life's war Lord nurtures on the

creative hopes, dreams and identity of those that are in a place of unknown cross roads and such.

He lurks in the shadows and pounces on his ignorant victims at their most vulnerable hour, and then.,..

THE HORRoR! He leaps from hiding and sucks all their creative juices without mercy.

He then slithers back in to the shadows and waits with anticipation for next poor bastard to arrive.

How do I know this you ask? I too, was such a casualty to the vicious War Lord. 

Just fresh out of finishing 4 years at a design Academy, I was dripping with creativity... the 

paramount victim. I too quickly found myself at that spoken of cross road, pondering which road to choose

when out of no where I was pounced upon and stripped of any creative thought I ever once had.

Vacant of all that had once made me happy, perplexed by what had happened to me and lacking in

any creative thought I took a road that lead me to become a Restaurant manager. 

After more than a year spent in the stagnant stench of such an occupation I knew I had to leave, to set out and

venture into the unknown, to retrieve that which was my natural birth right- my creativity!

I had heard of a place that many went too in order to find their long lost and stolen creativity.

I used to think it was a place spoken of only in terms of an urban legend, but I decided that I owed it to myself

to see what the fuss was about.

So I packed my life, waved good bye with my white hanker chief and was on my way to the white city (now mostly black from bat shit)

I arrived to this peculiar city, bright eyed and hopeful. The city was quick, it wreaked of youth- a city in heat (and not weather wise...)

I found a place to call my own and began the search for my long lost holly grail of creativity. 

I looked in the shadows, in over priced and over pretentious stores, in bars and restaurants. I looked all over town

but ALSA, ALAK luck was not my friend.

Perplexed and disappointed I returned to my 4x4 kingdom sad and with a sense of treachery when suddenly I noticed

a sparkle in the corner. I came close to it and found a coin a pile of dust from centuries ago.

I sat at my desk disappointed by the rotten tip the room had left me when suddenly out of no where I began to see fabrics in my head, color pallets, silhouettes....

It was like a mental Zunami had hit the shores of my mind and the waves were breaking against my head ( aka: MEGA migraine).

At first it was too much (I took an aspirin) and then once I understood what had happened I knew- Lacy was home!

My creativity was resurrected, returned to its rightful owner-I was once again queen of my domain, ruler of simple designs and out there 

colors. 

And so Stella got her groove back, I got my creative mojo back and a collection was conceived that night...

Today there are already pictures of the unborn wunder-kind, and many plans and preparations to make until the birth due date

in the spring.  Some would call it a miracle perhaps, even divine intervention.... the skeptics might choose to think I was 

dropping acid like it's hot. But the truth ,boys and girls, is rather simple.

We all loose ourselves, especially in the spooky corners of the cross roads, where the Real Life's War Lord lurks.... 

Nonetheless, that which is  lost is meant to be found.... or sold on ebay